עולם כזה פלאי לא יכול להיווצר לבד

בסיעתא דשמיא.
לכבוד ידידי היקר אליהו יצפן.

אף שהאמונה בהשם יתברך היא דבר ברור ופשוט ומכיר אני אותך שברורה לך תמיד האמונה מאוד מאוד, מכל מקום כפי שסיכמנו הנני להעלות על הכתב כמה דברים בעניין זה שיוכלו להועיל לכמה ידידים שלך שצריכים חיזוק בדבר זה. כמובן שהדברים שכתובים כאן במכתב הם מאוד חלקיים מפני שרציתי לקצר כמה שיותר והדברים בשלמותם הם ארוכים מדי בשביל מכתב זה.

פרק א.
א. ראיות האמונה הבסיסיות של הדת מחולקים לשניים. החלק הראשון: הראיה שיש בורא לעולם והחלק השני” הראיה שתורת ישראל ניתנה על ידי הבורא.

ב. הראיות לחלק הראשון דהיינו למציאות הבורא עדיין אינם מהוות ראיה לחלק השני דהיינו לתורה, אבל הראיות לחלק השני מלבד היותם ראיה על תורת ישראל יכולות להוות ראיה גם על החלק הראשון.

פרק ב.
א. הראיה הפשוטה למציאות הבורא היא שלא יתכן בריאה ובפרט כל כך פלאית בלא שיהיה בורא, ולדוגמא אדם מצא ברחוב ארנק מלא בכסף וחפצי ערך ולקחו לעצמו. עצרוהו השלטונות בתביעה של גניבה, שלא השיב את האבידה. אם יטען להגנתו שלדעתו הארנק וכל תכולתו נעשו מעצמם ודאי שלא תתקבל טענתו. על אחת כמה וכמה שעולם כזה פלאי לא יכול להיווצר לבד.

ב. ודוגמא קטנה ביותר לפלאיות הבריאה: כיום יודעים שכוס מים אינה סתם כוס מים, אלא המים שבכוס מורכבים ממיליארדי מולקולות של מים שכל אחת מהם מורכבת מכמה אטומים ומערכת זו מורכבת מניוטרונים ופרוטונים ואלקטרונים ויש בזה חלקים שעומדים וחלקים שמסתובבים במהירות עצומה ואפשר לפרק את הנ”ל לעוד חלקים וכוחות שאין כאן המקום לפרטם. ונמצא שבתוך כוס מים פועל בית חרושת יותר משוכלל מבתי חרושת המשוכללים ביותר בעולם.

ג. על אחת כמה וכמה דברים יותר מורכבים מכוס מים כמו מוח האדם. כל מי שמבין בידע החדיש בעניין מוח האדם ומבין במחשבים יודע בעניין היחס בין המחשב הכי משוכלל שיש בעולם לבין המוח של האדם הכי פרימיטיבי שיש בעולם, שההפרש לטובת מוח האדם הוא הרבה יותר גדול מההפרש שבין מנוע של מכונית סוסיתא הישנה ביותר לבין המנוע של מטוס קונקורד המשוכלל ביותר. ואם על המחשב הכי פשוט לא מוכן שום אדם לקבל הנחה שנעשה מאליו, איך יוכל לקבל כזה דבר על מוח האדם?

ד. ראיה זו היא כל כך פשוטה עד שקשה להבין איך הרבה בני אדם לא חושבים עליה כלל ואם חושבים עליה דוחים אותה בדחיות של שיבוש והתשובה לזה כתובה בתורה בפרשת שופטים “כי השוחד יעוור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים”. ושואלים המפרשים למה כפלה התורה את הדבר בשני לשונות “יעוור עיני חכמים” ו”יסלף דברי צדיקים”. ומתרצים המפרשים שהוא מפני שכאשר הדיין לוקח שוחד שתי טעויות קורות לו: גם את המציאות הוא לא רואה נכון וגם את ההלכות השייכות למציאות הוא לא רואה נכון.

וכך בענייננו רוב בני אדם כשבאים לדון על האמונה הם משוחדים לצד של הכפייה, מפני שהם יודעים שאם יחליטו על נכונות האמונה יש דברים בחיים שלהם שהם יצטרכו לשנות ולפעמים קשה להם השינוי. לכן הם מעקמים את שכלם מלראות את האמת. והעצה לזה היא שהבן אדם יפריד בדעתו את הדברים ויחליט: עכשיו אני רוצה תחילה לדון באופן מופשט האם יש בורא לעולם בלי להתחשב במה שאם תהיה ההכרעה שיש בורא לעולם אני צריך לשנות דברים שקשה לי לשנותם. כשאדם יחשוב בצורה כזו הוא יגיע למסקנא האמיתית.

ה. דברתי פעם עם אדם בענייני אמונה והוא התווכח נגד האמונה בצורה תקיפה ביותר. אמרתי לו: “תהיה אמיתי עם עצמך, אם כל מה שהתורה הייתה דורשת ממך היה שני דברים קלים. הראשון, כל שבת בבוקר להתפלל חמש דקות והשני כל שבת בצהריים למשך חמש דקות לא להדליק אש וזהו. מה אז היית אומר על הראיות לאמונה שדברנו עליהם האם הם מוכרחות לחלוטין”. הוא התבונן כמה דקות ואמר “אתה צודק”.

פרק ג.א. ומה שבשנים האחרונות יש משתבשים לחשוב כאילו הרעיון של המפץ הגדול יכול לפתור את הבעיה הזו הוא חוסר הבנה מוחלט במהות של התיאוריה של המפץ הגדול [אין כוונת הדברים כאן להכריע בשאלה של נכונות התיאוריה של המפץ הגדול, אלא רק כוונת הדברים לומר שגם אם נקבל את התיאוריה הזו כאמיתית אין זה מהוה שום חולשה לראיה המוכרחת שיש בורא לעולם].

ב. ויש להביא כאן לצורך זה קצת הסבר על המפץ הגדול [וכמובן שההסבר הוא חלקי ביותר מחוסר מקום]. העולם מחולק לשני סוגי דברים: כוח הנקרא אנרגיה וחומר הנקרא מסה. התיאוריה של המפץ הגדול מבוססת על הנחה שכמות עצומה של אנרגיה הופכת למסה ושכך הייתה ההיווצרות של העולם, שהיה התפרצות עצומה של אנרגיה ומכח זה נעשה כל המסה של היקום כולו.

ג. כשנתבונן בדברים נראה שדבר זה לא רק שלא מקטין את הראיה המוכרחת שיש בורא לעולם, אלא מגדיל את הראיה הזו. משל לדבר: עשו פעם התחרות בעלת פרסים למי שייצר את המחשב הכי משוכלל שיש בעולם. הגיעו שני מדענים אל סיום התחרות. הם יצרו, כל מדען מהם לבדו, מחשב שהוא המשוכלל ביותר שיש בעולם.

והמחשבים של שניהם הם באותה רמה בערך, רק שהיה הבדל משמעותי באופן עשייתם: שהראשון הביא מחשב גמור שבנאו באומנות עצומה, ואילו השני הביא גוש אבן שזורק אותו בקרקע ועל ידי המכה שמקבל גוש האבן נוצרות בו בשרשרת כמה פעולות עד שזה הופך להיות מחשב משוכלל באותה רמה של המחשב שעשה המדען הראשון. ברור שהעוצמה של המדען השני היא יותר גדולה מהראשון כיון שלא יתכן מושג כזה שאבן תתהפך בדרכים טבעיות על ידי מכה למחשב משוכלל ביותר. אלא ודאי שהוא בנה את האבן הזו בצורה מיוחדת ומתוחכמת עם כוחות חשמליים וכיו”ב שעל ידי נתינת מכה נעשים מיליוני פעולות בזו אחר זו בשרשרת עד שנעשה המחשב המשוכלל.

ד. וכך גם בעניין של בריאת העולם. כבר הוסבר לעיל שהמציאות של העולם וביותר הפלאיות העצומה שבו מכריחה שיש בורא לעולם. ואם נאמר שהאופן שנעשית הבריאה אינו באופן ישיר, אלא שהיא תוצאה של התפרצות עצומה של אנרגיה שמכוחה נעשה כל החומר שביקום, צריכים אנחנו לשאול את עצמנו שאלה פשוטה: אם כך איך נבראו מיליארדי סוגים של נבראים בצורה מתוחכמת ביותר, כמו מספר עצום של סוגי צמחים ומספר עצום של סוגי דגים וכן הלאה, ושבכל סוג יש כל כך הרבה דברים פלאיים והרי היה צריך מהתפרצות זו של האנרגיה להיברא דבר אחיד פשוט, כמו להיות הכל אדמה וכיוצא בזה. והתשובה לשאלה זו: שאנרגיה כללית זו שהתפרצה הייתה מורכבת ממיליארדי סוגים פרטיים של אנרגיה המסודרים בצורה מתוחכמת ביותר להיותם ביחד אנרגיה כללית המתפרצת, ואחרי התפרצותה כשנעשית האנרגיה לחומר גם כן מתפרט החומר למיליארדים רבים של פרטים.

פרק ד.א. ויש להתייחס כאן לשאלה שכתובה בעניין זה בכמה ספרים בעניין האמונה. היא כתובה גם בספר חזון איש “אמונה וביטחון”. כתוב שם את התשובה לשאלה זו, אבל במהדורה הרגילה של הספר לא נדפס הסעיף הזה ונמצא זה רק במהדורה שנדפסה בספרי חזון איש על הש”ס בסוף הכרך של טהרות, בפרק ראשון אות ט` ובמהדורה שלפני הוא בדף ש` טור ב`.

ב. ואני מעתיק לך את דבריו. כתב שם: “ויש מבעלי דמיון השואלים מה נרוויח אם נסכים שיש להעולם ממציא, אחרי שהננו מוכרחים להסכים שבורא עולם נמצא ואין עת להתחלתו ומציאותו נצחית והרי הדרא קושיא לדוכתה (והרי חוזרת הקושיה למקומה): איך אפשר לנמצא בלא הויה?

אבל אין לדמיון בינה כי כל נמצא שיש לו מידה וקצב אורך ושטח אנו מציירים בדעתנו העדרו וכל הנמצאים בסוג הזה בהכרח שיש עת למציאותם ויש להם התחלה וכל שיש לו התחלה יש לו הויה וכל שיש לו הויה יש לו מהוה.

אבל יש נמצאים שאין להם לא מידה ולא שטח והם נמצאים בחיוב ולא יצויר בהם העדר והן המושכלות, כמו ב` פעמים ב` הם ד`, וכמו המושכל שהאלכסון עודף על האורך וכיוצא בהן מן המושכלות שאין למושכל מושגים ממושגי גוף ואין עת למציאותן ולא נולדו מעולם ולא ימותו לעולם. ואין מציאותן נרגשות רק בנשמה שניתן לאדם להבין ולהשכיל ונמצא כזה הוא מציאותו יתברך, ממציא כל הנמצאים, אך אין ליצור שום מושג ממהותו כי הוא יתברך בעל כח ובעל בחירה יודע כל יצוריו ויודע מעשיהם ויודע צורכם וכל המתרחש עמהם ומהוה את כל הנעשה בכל העולמות ברצונו יתברך כי כל הנעשה ברצונו יתברך קשורה ואין כל פעולה זולתו יתברך”. עכ”ל (עד כאן לשונו).

ג. ויש פרט בדבר שצריך להסביר את כוונתו לקורא כדי שלא יבוא לידי טעות והוא שאין כוונת דבריו ח”ו (חס ושלום) להשוות את מציאות הבורא למציאויות שהם רק השכלה שהזכיר בדוגמא כמו שהאלכסון יותר מן האורך, שהרי בפירוש כתב באריכות בסיום דבריו שמציאות הבורא היא מציאות ממשית ורק מכיוון להביא דוגמא לעניין הפרטים שעליהם דיבר בתירוצו לשאלה.

ד. והנה מלבד התשובה על השאלה הכתובה בדבריו כתובים בדבריו עוד כמה דברים חשובים בעניין הקשר של השם יתברך לבריאה. והמתבונן היטב בדבריו יבינם.

פרק ה.

א. הראיה לאמיתות של מתן תורה הוא שבתורה כתוב סיפור העובדה של מתן תורה עם כל האירועים העל טבעיים שכתובים עליו בתורה [וגם שאר הדברים היוצאים מדרך הטבע בצורה חריפה שאירעו בתקופת יציאת מצרים ובהיותם במדבר דהיינו קריעת ים סוף וירידת המן והליכת באר המים אתם ועוד הרבה מאוד דברים פלאיים המבוארים בתורה] כדבר שנעשה בפני מיליוני אנשים, דהיינו כשש מאות אלף גברים למעלה מגיל עשרים כשנוסיף על זה את הנשים הרי זה בערך מליון ומאתיים אלף וכשנוסיף על זה את הצעירים למטה מגיל עשרים ואת הערב רב שעלו עמם הרי זה יותר משני מליון בני אדם.

ב. לא ניתן במציאות להמציא סיפור שכאלו נעשה בפני מיליונים, מפני שכל השומע ישאל: אם כן איך לא שמעתי את זה משאר המיליונים? ובפרט שהתורה אינה סתם סיפור דברים אלא סיפור דברים המחייב בהרבה מאוד הוראות ואדם לא יקבל את זה אם הסיפור היה מכחיש את עצמו. וכולם יודעים שהתורה עם סיפור זה נמצאים בעם ישראל שנים רבות מאוד בשנים הרבה יותר קרובות מהיום לזמן שעליו מסופר סיפור זה, כך שלא ניתן בשום אופן להמציא סיפור כזה.

ג. בדתות האחרות סיפורי הפלאות המסופרים הם סיפורים על דברים שנעשו בפני אנשים בודדים או שאדם סיפר על עצמו, שזה דברים שניתן להמציא.

ד. וזו כנראה הסיבה ששניים מהדתות הידועות היום בנו את שורש דתם על השורש של עם ישראל עם מתן תורה ורק את המשך הדרך סילפו ושקרו כדי שהקומה הראשונה של הדת שלהם יהיה דבר מבוסס. אבל את ההמשך הם ממשיכים בצורה ממש מצחיקה וזו הסיבה ששני דתות אלו באמת מלאות במשך שנים רבות שנאה איומה לעם ישראל, לרבות הריגות המוניות של יהודים. מפני שהיות עם ישראל שבו הייתה קומה ראשונה זו ושבעם ישראל גם ההמשך הכל אמיתי והגיוני, הרי זה מטיח בפני דתות אלו את השקר שבדתות אלו.

ה. וגם על ראיה זו צריך האדם לחשוב באופן הגיוני בלא שוחד כמו שנתבאר לעיל בסוף פרק שני. וכל המתבונן יבין את ההכרח שבדבר ויש עוד הרבה להאריך בעניין של פרק זה, אבל כיון שכבר נתארכו הדברים בפרקים הקודמים הוכרחתי לקצר כאן מאוד מאוד ואקווה שבהזדמנות אחרת אוכל להאריך יותר ותעיין בספר שנתתי לך ששמו “התקרבות להשם” מה שכתוב שם בפרק חמישי וזה שייך לדברים שכאן.

ובסיום הדברים ברצוני להעתיק לך קטע מדברי החזון איש בעניין רגשות האדם בשעה שזוכה לאמונה השלימה. כתב בספר “אמונה ובטחון” פרק א` אות ט`: “כאשר זכה שכל האדם לראות אמיתת מציאותו יתברך, מיד נכנס בו שמחת גיל אין קץ ונשמתו נעימה עליו לחזות בנועם השם וכל תענוגי בשרים חמקו עברו ונפשו העדינה מתעטפת בקדושה וכאילו פירשה מהגוף העכור ומשוטטת בשמי שמים ובהעלות האדם בערכי קודש אלו נגלה לפניו עולם חדש – כי אפשר לאדם בעולם הזה להיות כמלאך לרגעים וליהנות מזיו הקודש וכל תענוגי עולם הזה כאפס נגד עונג של דביקות האדם ליוצרו יתברך”, עכ”ל (עד כאן לשונו).

ויהי רצון שנזכה כולנו תמיד לאור האמיתי של האמונה ושנזכה שהאור הרוחני שנמצא בתורה יאיר לתוך הנשמה. ואז הנשמה תקבל את העוצמה האמיתית שרצון השם יתברך שיהיה לנשמה. וכשאדם זוכה לזה, נדבקת נשמתו בהשם יתברך, לא רק בעולם הבא אלא גם בעולם הזה. וזה התענוג היותר גדול ששייך בעולם, וזהו שאמר דוד המלך עליו השלום בתהילים במזמור מ”ב “כאיל תערוג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים לקל חי. מתי אבוא ואראה פני אלקים”. ובכלל הייתי מציע לך שכדאי מאוד שתשתדל בלי נדר כל יום לקרוא את פרק זה, דהיינו את פרק מ”ב מספר תהילים, שזה יעורר בך את רגשות הצימאון של הנשמה להשם יתברך.